החוק תמיד מנסה להישאר מעודכן ולכן
חייב לשמר קשר עם ההתפתחויות המדעיות, בתחום דיני המשפחה הצורך הזה ברור וקריטי
לאור העובדה שטכנולוגיות הרבייה מתפתחות במהירות.
רק לפני כמה עשורים בשנת 1977 נולד התינוק
הראשון בהפריה חוץ גופיית (IVF) וכיום הפך הנושא לעניין
שבשגרה, בתהליך פשוט וקל ניתן להיכנס מחוץ חוץ גופי, בשנת 2009 פרסמו חוקרים
מאוניברסיטת סטנפורד מחקר בו נקבע כי איתרו את הגנים שהופכים ביציות וזרע לתאי גזע
עובריים אנושיים .
השיפור המתמיד בטכנולוגיית רבייה אלטרנטיבית אפשרה גם כמות רבה של הסדרי
פונדקאות, לפיו אישה אחת נושאת העובר של זוג אחר. למעשה, כיום פורחת תעשיית
פונדקאות בתאילנד והודו, אזורים אלה מתאימים לזוגות הומוסקסואליים , זוג לסביות או
אישה בודדה (כאלה שלא עומדים בקריטריונים לפונדקאות בישראל.
הסיפור המוקדם ביותר המוכר לנו של פונדקאות מסוג זה הינו הסיפור
המקראי(בראשית פרק טז, פסוקים א-טז) בו שרה שלא הצליחה ללדת תינוק לאברהם ואמרה
לבעלה כי "הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת–בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה;
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי" בהמשך מסופר כי בגיל 86 הפרה אברהם את
הגר וישמעאל נולד. סביר להניח שצורה זו של פונדקאות הייתה נהוגה לאורך דורות רבים
כפתרון שאפשר לנשים שלא הצליחו להרות בעצמן להקים משפחה.
כבר בימי קדם נושא החשיבות והרצון הטבעי להורות: "הבא לי בנים ואם אין מתה אנוכי", דברי רחל ליעקב בראשית פרק ל' פסוק א' (שעל כך אומרים המפרשים, שמי שאין לו בנים חשוב כמת(.
במשך השנים, החוק ניסה לשמור על קשר עם ההתפתחויות האלה, אולם קיים קושי לא מועט והדרך עדיין ארוכה, ארגון המשפחה החדשה סבר כי שלילת אפשרות מיחידים להסתייע בפונדקאות מהווה אפליה פסולה שאין לה הצדקה עניינית ועומדת בניגוד העיקרון השוויון וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומונעת מהם את זכותם הבסיסית להורות.
במדינת ישראל הטיפול בסוגיית הפונדקאות הייתה תמיד סוגיה בעלת רגישות גבוהה בגלל טעמים הלכתיים. במשך שנים רבות נושא הפונדקאות היה בבחינת טאבו. בחקיקת משנה משנת 1987 (התשמ”ז) שקבעה: “לא תושתל ביצית מופרית, אלא באשה שתהיה אם היילוד” למעשה נאסרה הפונדקאות בישראל וגרמה לרבים לחפש אלטרנטיבות בחו"ל. שנים רבות של פעילות למען הסדרת מעמד חוקי לתהליך הפונדקאות בישראל הביא לכך שבשנת 1995 ביטל בית המשפט העליון את האיסור וסלל את הדרך לחקיקת חוק הפונדקאות.
הסכם פונדקאות:
הסכם פונדקאות הינו הסכם שנחתם בין האם הפונדקאית, זאת שנושאת את העובר לבין ההורים
המיועדים אשר חייבים להיות איש ואישה שהם בני זוג.
תוקף ההסכם לנשיאת עובר
מגיע מחוק הסכמים לנשיאת עוברים (התשנ"ו-1996 ) באופן הבא:
"הסכם בין הורים מיועדים לבין אם נושאת
לפיו מסכימה האם הנושאת להתעבר בדרך של השתלת ביצית מופרית ולשאת את ההיריון,
למסור את הילוד לאחר הלידה להוריו הביולוגים.
ההסכם יכלול את כלל ההיבטים הבריאותיים, המשפטיים, הפסיכולוגיים והכלכלים, הסכם לנשיאת עוברים מוגש לוועדה מיוחדת שמונתה ע"י שר הבריאות והפועלת מתוקף חוק ההסכמים.
הגדרות:
- ההורים המיועדים הם בני זוג, בגירים, תושבי ישראל, והאם הפונדקאית אינה נשואה (למניעת חשש ממזרות).
- המועמדת לאם פונדקאית אינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים, המועמדת לאם הנושאת היא בת דתה של האם המיועדת.
- פרט למקרים הקבועים בחוק, המועמדת להיות אם נושאת תהיה אישה בין הגילאים 22-38, לא-נשואה, ואשר ילדה לפחות פעם אחת בחייה, אך לא יותר מארבע פעמים.
- מותרת רק פונדקאות מלאה (לא פונדקאות חלקית) – הזרע המשמש להפריה חוץ גופית הוא של האב המיועד, והביצית אינה של האם נושאת.
- החוק מתיר לשלם לאם הפונדקאית תשלום לכיסוי הוצאותיה וכפיצוי על אובדן כושר השתכרות וכדומה. בניגוד להמלצות ועדת אלוני, החוק מתיר גם תשלום לגורמים שלישיים, כדוגמת סוכנויות פונדקאות.
- אישה יכולה להיות פונדקאית לכל היותר פעמיים בימי חייה.
בנוסף לאתגר הרגשי המלווה כל תהליך ההפריה חוץ גופית, החידושים הטכנולוגיים והדרכים המגוונות של רבייה חלופית תהיינה גם אתגר לחוקי דיני משפחה. החוק יצטרך לבצע התאמות שיאפשרו לטפל בבעיות המשפטיות הבלתי הנמנעות, כגון משמורת ילדים, תמריצים כלכליים או מענה חוקי לסיוט הגדול של כל זוג שעורך הסכם פונדקאות וחושש שמא האם הנושאת תתחרט לפתע לאחר הלידה ותסרב למסור לידם אל התינוק.
