על פי ההלכה היהודית קיימות שתי תיאוריות שונות מאוד, בראשונה נקראת בשם "זכויות הוריות" והשנייה נקראת בשם "אינטרס וטובת הילד", שתי התיאוריות הללו נמצאות במתח מובנה, ברוב המקרים שתי התיאוריות מתחברת והאינטרסים של הילד עולים בקנה אחד עם מתן זכויות להורים. כאמור, בהלכה היהודית יש מחלוקת בסיסית לגבי הדרך לקבלת משמורת בתביעה משפטית ואכן מחלוקת זו היא קריטית להבנה מדוע ההלכה היהודית מקבלת את העובדה שהורה "מתאים" זכאי למשמורת ילדים – גם אם ניתן להראות שאחרים יוכלו לגדל את הילד בצורה טובה יותר.
במשפט שלמה נאמר: " אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (מלכים א' , ג', טז-כח).
במדינת ישראל העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו לקבוע משמורתם של קטינים הוא עיקרון טובת הילד אשר יסודותיו נקבעו בסעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. פרידת ההורים ופירוק המסגרת המשפחתית לעולם פוגעת באינטרסים של הקטינים אשר טובתם דורשת מערכת משפחתית יציבה המתקיימת בעזרת שני ההורים.
טובת הילדים בכול הקשור למשמרות והסדרי הראייה מתבצעת במטרה להשיג את הרע במיעוטו, בית המשפט הנדרש לסוגיית משמורת קטינים צריך לשקול כל מקרה לנסיבותיו ולהכריע ביחס לאינטרס של הילד הספציפי אשר בעניינו הוא דן. מצ"ב מס' דוגמאות לאינטרסים של ילד:
- הרצונות של הילד (לאחרונה מגמה מתפתחת בפסיקה בארץ).
- הצרכים הרגשיים ופיזיים של הילד בהווה ובעתיד.
- סכנה רגשית ופיזית לילד עכשיו ובעתיד.
- היכולות ההוריות של מבקשי המשמורת.
- יציבות הבית או המיקום המוצע.
- מעשים או מחדלים של ההורה שעשויים להצביע על כך שמערכת היחסים הקיימות בין ההורה לילד היא לא ראויה.
- כמות זמן איכות שכיום מבלה מבקש המשמורת עם הילד ויכולותיו בעתיד.
בהיבט של מבקש המשמורת, השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל היא מדוע אתה רוצה משמורת, באמת להבין מאיפה הרצון הזה למשמורת עיקרית על הילדים? מהם הסיבות האמיתיות, האם בקשת המשמורת באה מעניין אישי מול הצד השני, האם אתה מרגיש פגוע וזהו אמצעי נקמה באישה או שהסיבה באה ממקום אמיתי ואתה חושב שאתה באמת ההורה הטוב יותר שידאג לילדים טוב יותר מהאופן שבו יגדלו עם גרושתך.
ההכרעה בדבר טובתו של הקטין צריכה להתבסס על מכלול הראיות שנפרסו בפני בית המשפט, לרבות חוות דעת מומחים מקצועיים, פקידי סעד אשר להם הידע והניסיון המקצועי אך עדותם היא בגדר ראיה ככל ראיה. ראוי לציין כי הרוח הנושבת בבתי משפט מאפשרת לאבות לקבל משמורת על ילדיהם הקטינים כאשר בית המשפט יהיה סבור כי טובתם של הקטינים לגדול במחיצת אביהם אשר היווה דמות משמעותית בגידולם. כיום אחד מבני הזוג רשאי להגיש בקשה לבית המשפט אשר יקבע כי משמורת הקטינים תהא משותפת לשני בני הזוג. משמורת משותפת תקבע רק כאשר נוכח בית המשפט כי הצדדים יוכלו להתגבר על המחלוקות בניהם וכאשר שני בני בזוג יגורו בסמיכות אחד לשנייה. במקרה של משמורת משותפת יופחת תשלום דמי המזונות.